המלח שבצלחתנו

קוראים יקרים, כפי שגם כתבתי במאמר על הסוכר המוסווה שבתפריט, לעיתים אנחנו מאוד רוצים ומנסים לבחור תפריט בריא יותר, אך לא נותנים דגש דווקא לדברים “המוסווים” שקיימים לנו בתפריט, המרכיבים /התוספות שנמצאים בכל ארוחה מבלי שנתייחס אליהם ומשפיעים מאוד על בריאותינו. הפעם אני מביאה לקדמת השולחן את המלח.
מלח הוא שם כללי שניתן לתרכובת של נתרן (סודיום) וכלור, שהם, מינרלים חיוניים ביותר לתפקוד הגוף. תפקוד כל תאי גוף האדם תלוי במעבר פנימה והחוצה (ע”י מפל ריכוזים) של נוזלים ומינרלים כגון סודיום (נתרן) ופוטסיום (אשלגן) סידן ומגנזיום. תהליך זה יוצר את ההולכה החשמלית הטוענת את תאי הגוף במטענים חיוביים ושליליים, מעברים אלו פנימה והחוצה דרך דפנות התאים יוצרים אנרגיה חשמלית אשר מפעילה את פעימת הלב, את מנגנון הנשימה של הריאות, את זרימת מחזור הדם, את הפעילות החשמלית במוח ואת המשך קיום חיי התאים בגוף. שיווי המשקל שבין הנתרן (סודיום) והאשלגן (פוטסיום) הוא מהיחסים החשובים ביותר באיזון הביוכימי של הגוף. בגוף ישנה משאבה של נתרן – אשלגן שמתפקידה להוציא נתרן מחוץ לתא (כי בתוך התא צריך להיות פי 10 אשלגן מנתרן) ולהכניס אשלגן פנימה (מחוץ לתא היחס הוא 28 נתרן 1 אשלגן). יש צורך בשימוש באנרגיה כי זה כנגד מפל הריכוזים. הכלור שבמלח נחוץ בין היתר ליצירת החומצה הכלורית, היא חומצת הקיבה – HCL.
אבל!!! אין אנו תלויים במלח כדי לספק את תצרוכת הנתרן והכלור שלנו. הם מצויים בשפע המזונות אחרים. בנוסף, אותו נתרן כלורי שאנו קוראים לו “מלח שולחן”, הוא רק גירסה מזוקקת ומנוקה של מלח ים אמיתי, שבמקורו מכיל עוד הרבה מינרלים המצויים במי ים (כמו גם יוד), אך לפני הזיקוק והעיבוד נמצאים במינונים ובקשרים הנכונים, שמביא לנו הטבע.
זאת אומרת – היסודות סודיום (נתרן) וכלוריד מאוזנים בהרכבם בתוך המלח המקורי מהים אולם במלח השולחני, נוספו מספר סוגי חומרים כגון יוד (שנוסף לאחר הזיקוק) וחומרי הלבנה, חומרים מונעי התגבשות וחומרים מונעים ספיחת נוזלים חומרים אלו מפרים את האיזון העדין של מבנה המלח הטבעי.
צריכה ממושכת ובכמויות גדולות של מלח שולחני עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולבעיות בכליות, דלקות מפרקים, מחלות ראומטיות, מחלת גאוט ועוד.
בתפריט היומי הממוצע כמות הנתרן היא מאוד גבוהה. אנשים צורכים 80% נתרן ו- 20% אשלגן, בעוד היחס הנכון צריך להיות הפוך! אנחנו סובלים מעודף נתרן בתפריט וכך מקשים על פעילות תקינה של הגוף וגורמים לחולי והשמנה. יש לצרוך נתרן בצורה אורגנית, לאיזון בין האשלגן והנתרן, כלומר: לא מיצוי של נתרן וכלור כמו במלח שולחן, אלא נתרן המצוי בפירות בירקות ובדגנים שאינו מביא לכל המחלות שהוזכרו ולא להצטברות נוזלים.
בצורתו האורגנית הנתרן חיוני ביותר לתפקוד תקין של התאים.
לפני העיבוד התעשייתי התפריט הכיל כמות גבוהה של אשלגן, וכמות מתונה של נתרן. אך עם העיבוד התעשייתי והוספת המלח ברטבים, בבשר, גבינות, מרקים, חטיפים וכו’ המצב השתנה. ההמלצה היא לא להמליח את המזון במלח שולחן רגיל אלא להשתמש בכמויות קטנות של תחליף מלח כמו: מלח ירקות, מיסו איכותי.
או להשתמש במלח שאינו מעובד כמו: מלח ים אטלנטי ומלח ההימלאיה.
לסיכום: חשוב לתת לתבשיל את המליחות והטעם ממה שהטבע נותן לנו, בירקות יש נתרן שבבישול יוצא אל מי הבישול, כך ניתן בתבשילים להמליח לקראת סיום הבישול בכדי שהירקות עצמם יתנו את המליחות והטעם ותוספת המלח תהיה קטנה יותר, כן מומלץ להשתמש לדוגמא בעשבי תיבול ובגבעולי סלרי שנותנים גם מליחות נוספת לתבשיל.
ולהשתמש כתוספת אם יש צורך במלחים שהמלצתי.

לשיתוף: