בבית שלנו בין ספרי הילדים, ישנו ספר שנקנה אי שם לפני 20 שנה, ותוכנו כמו כל ספר ילדים, הינו נצחי. שמו של הספר, "מקום בלב", והוא מספר את סיפורה של ילדה שגילתה לאחר שכלבה עזב אותה, מאחר שמרב אהבה לא הייתה קשובה לצרכיו ורצונותיו, שלהיות עם עצמה זה לא להיות לבד.
הזמן שבילתה עם עצמה גילה לה עולמות ותובנות חדשים וכשהכלב האהוב חזר, ידעה להיות קשובה לצרכיו ורצונותיו.
לפני שאחבר את הלבד והבדידות עם האכילה, אחדד את ההבדל בין לבד לבדידות:
אפשר להיות ביחד, בחברה ועם משפחה ולהרגיש בודד/ה. ואפשר להיות ביחד, בחברה ועם משפחה ולהרגיש מלאות ואהבה פנימית ללא כל תחושת בדידות.
אפשר להיות לבד ועדיין להרגיש מלאות פנימית ואהבה מבלי לחוש בדידות. ואפשר להיות לבד וכן להרגיש בדידות.
כותבת מתוך עצמי והיום מתוך פרספקטיבת הזמן והתהליכים שעברתי עם עצמי, כשתחושת הבדידות שהייתה בי, לעיתים הורגשה כחזקה ממני, מן תחושה פנימית של "חור עמוק" שאף אחד לא יכול להבין סביבי ואיני יכולה להסביר.
עוד כילדה הרגשתי לרוב שלא מבינים אותי, הרגשתי חור גדול בתוכי ותחושת בדידות ללא מוצא.
הנסיבות שבגללן הסברתי לעצמי שהרגשתי כך אינן רלוונטיות, בדיעבד יודעת שלמרות שהיו ממש משכנעות הן היו דרך להעצים דווקא את תחושת הבדידות הלא רצויה ואולי אפילו את תחושת "הקורבנות". ואז, לפני שנים הבנתי שיש הבדל עצום בין להיות לבד ולהיות בודד.
הבנתי שאת הבדידות שלי ארפא דרך הלבד. כי רק אני יכולה להבין את עצמי ולמלא את עצמי באהבה, לנווט את העוצמות שבי ממקום בודד, "קורבני" ומפוחד למקום עוצמתי של פעולה, עשייה, משמעות למען מילוי כל חסר וראיית האושר בכל רגע.
כאשה בוגרת למדתי את ההנאה מהצורך להיות לבד מידי פעם, או במילה חביבה יותר, לתת לעצמי "ספייס", לאפשר לי להיות עם עצמי, ללמוד את עצמי, לתת מקום לכל מה שיש בתוכי שאינו מרגיש מובן בסביבתי. להרגיש נאהבת ע"י עצמי. כך ריפאתי ומרפאת את תחושת הבדידות, כך שנים קודם לכן ריפאתי את עצמי מהפרעות אכילה ואכילה רגשית (אפרט בהמשך) וגיליתי את השלמות במקום החיפוש המתסכל והחולה אחר המושלמות.
זה הכרחי וחיוני לקבל מידי פעם לעצמי את הלבד, את "הספייס" כדי שאהיה טובה יותר לעצמי, לילדיי, בזוגיות, בעבודה, ולכל מי שמבקש את עזרתי. ובכלל להמשך התפתחותי.
אני בוחרת לכתוב על הבדידות מתוך חוויה שאני חווה במהלך השנים בהנחיית קורסי הבוטיק של "תודעה מזינה" או בפגישות בקליניקה עם המשתתפים והמתאמנים והיא תופעת "תחושת הבדידות" שגדלה ומתעצמת בשנים האחרונות בעולם.
יש הנמצאים בחברתם של חברים אהובים או בזוגיות ועם זאת מרגישים תחושת בדידות ומתוך התחושה הזו גם, פחד להיות לבד. אלא שהפחד/ החשש להיות לבד אינו מרפא את תחושת הבדידות ואף מחמיר אותה.
על מנת שדבריי לא יובנו אחרת, אדגיש שמאוד בריא, הכרחי וחשוב וכמובן רצוי להיות בחברה, בסביבת חברים וחברות, בזוגיות ומשפחתיות. אך עם זאת חשוב לתת מקום לתחושת הבדידות אם קיימת כזו ולאזן אותה.
אז איך הבדידות קשורה לאכילה לא רצויה?
אפשרי שתהיה תחושת בדידות ללא קשר לאכילה ואפשרי שתהיה אכילה לא רצויה ללא תחושת בדידות.
במאמר זה אני מעלה את הקשר, על מנת לעורר ולעלות למודעות נושא כ"כ חשוב, שכיח ולרב "מוסתר" שלא מדברים עליו.
בתחושת הבדידות יש צורך גדול ברגש ובאהבה שאינם מסופקים. במקביל, בחינוך התזונה בעשרות השנים האחרונות, מושרש לנו, בין אם באמצעות פרסומות, ספרים, חגיגות, או ההתנהלות השגרתית בבתים רבים, הקשר בין האוכל המזיק, יש שקוראים לו מנחם, זה שגם אמרו לנו שאינו בריא והגבילו אותו בכמויות כי אחרת נשמין, לבין מענה רגשי: לאהבה, לפינוק, לאמפטיה.
לפעמים כשמרגישים את תחושת הבדידות, גם אם נמצאים ביחד עם בן הזוג האוהב, או לחילופין לבד, או אז האכילה ותחושת הבדידות שאינה מטופלת מתחברים זו לזו.
רגשות או פחדים שונים עולים ומתוך קושי לשאת אותם יש צורך "לסתום את החור הרגשי" ע"י אוכל שהוגדר לנו כמפנק, כמנחם, כאוהב. התוצאה היא אכילה לא רצויה או אכילה רגשית.
לאכילה רגשית יש עוד סיבות רבות ובהן: החינוך הפושע של "הדיאטות", ההגבלות והאיסורים השונים. זהו נושא שנלמד בשיטת "תודעה מזינה", שמטרתה לשחרר "נזקי דיאטה" ולהחזיר לעצמינו את האמונה בעצמינו על ידי ויצירת התנהלות תזונתית מפנקת את הנפש והגוף.
כשהאכילה הרגשית אינה מטופלת וממשיכים בדרך של דיאטות כדי לטפל בהשמנה, סביר שהאכילה הרגשית רק תחמיר והדרך החוזרת של השמנה ונזק לבריאות יחמירו.
לכן איזון האכילה הרגשית הוא ראשוני, הכרחי וחוסך הרבה עוגמת נפש ונזק בריאותי בהמשך.
דרך נפלאה, שמחה וחיונית להתמודד עם אכילה לא רצויה היא לאבחן לעצמנו האם אפשרי שהיא נובעת מאותה תחושת בדידות שציינתי בתחילה. במקרה והתגלה שיש קשר, ישנה הזדמנות נפלאה להתנסות ולגלות שלהיות עם עצמי זה לא להיות לבד.
ריפוי תחושת הבדידות עושה אותנו טובים יותר לעצמינו ולכל מי שסביבנו.
בכל פעם שאני מעניקה לעצמי את "הלבד" ואני מקבלת תגובות "איזה אומץ יש לך" "וואו לבד, מפחיד" וכד', אני מתמלאת צורך גדול להעלות נושא זה כדי שרבים שחשים את הבדידות יגלו כמה נפלא להיות לבד ולתת מקום לעצמי, כדי להרגיש את האהבה שמגיעה לנו.
ריפוי אכילה רגשית, נסתרת או הפרעות אכילה נעשה בחיבור של הידע, מודעות, גופנפש
ובניתוק הקשר בין אכילת אוכל מזיק לרצון למלא "חור" של רגש כלשהו.
אני מזמינה אתכם לדרך נפלאה של איזון. לפנק את הגוף והנפש, לחוות איזון וניפוץ אמונות ומיתוסים מזיקים.
אסיים בציון של ספר מופלא. "חיבוק" של דוד גרוסמן. בו הילד מבין שכל אחד הוא אחד יחיד ומיוחד ולכן אין עוד אחד כמוהו/ כמוך/ כמוני בכל העולם.
מאחר ותובנה זו גרמה לו (לאותו ילד בסיפור) לתחושת לבד מעט עצובה, אמו הזמינה אותו לחיבוק, כי אז גילה את כוחו של החיבוק להרגיש ביחד.
אז… שנדע לחבק את עצמינו ואת האחר, כי החיבוק הוא המקום הבטוח ביותר ליפול לתוכו.
לחיי החיוניות:)

לשיתוף: