"לאכול כאילו אין מחר", מה היית עושה בידיעה שזה יומך האחרון?
התוצאה ממשפט זה מתהפכת מעצם משמעותו האמיתית.
כשהייתי שנים ״במאסר עולם הדיאטות״ ובמחשבה שמחר ״דיאטה״, המשפט ״לאכול כאילו אין מחר״ עורר מיד תיאבון לאוכל מזיק והרבה, לאוכל ״אסור״. תכלס המשפט הזה עורר עשייה פוגעת בגוף- בחיים (לאכול הרבה ומזיק).
אני רוצה לתת לכם דרך חשיבה הפוכה על המשפט ״תאכלו כאילו אין מחר״ או ״תתנהגו כאילו אין מחר״
וכך תחוו תוצאה הפוכה, משחררת וחיונית מהמחשבה/ משפט זה.
לאחר כל אובדן פתאומי שחוויתי עלה בי הצורך ותחושת תסכול אם רק היו אומרים לי, אם רק הייתי יודעת שזה המפגש האחרון שלנו, החוויה האחרונה, המילים האחרונות, מה הייתי עושה על מנת להביע, להעניק, מקסימום אהבה, לאותו בן אדם שחסר לי כעת.
כמו גם המחשבה אם אותם יקרים לי היו יודעים שזה יומם האחרון מה היו רוצים? מרגישים? עושים?
את השאלה הזו- מה אדם היה בוחר לעשות אילו ידע בגילו הצעיר, מתוך בחירה וחופש שהחיים מסתיימים? כנראה שלא ניתן לבסס מחקרית.
אבל, מתוך צורכי החיים אני יודעת בוודאות שאכילה בידיעה שזהו יומי האחרון הכי פחות מעניינת,
מה שכן מעניין, הם החיים, רגש האהבה, הצורך לראות, להרגיש, לעשות כל מה שמעניק בי חיים
כי מחר הם לא יהיו.
הידיעה שמחר לא יהיו חיים מתוך חופש בחירה כרגע פותחת תיאבון לחיים, מעצימה כרגע את הקיים בחיים, את ה״יש״ מעצימה את החופש והשחרור.
אם כך איך קורה שמשפט ״תאכלו כאילו אין מחר״ גורם לרבים וגרם לי בעבר לאכול יותר, מכביד יותר, פוגע יותר…?
לעומת הבחירה מתוך כבוד וצורך באהבה שפותחת "תיאבון לחיים" ולא לאוכל, בידיעה שזהו יומי האחרון,
התנהלות ומחשבה של "אין", של אסור והגבלות על מאכלים שמחוברים לרגשות חיוניים, פותחת "תיאבון לאוכל וכזה שמכביד"
לאסיר במאסר עולם או כזה שנידון למוות נותנים אפשרות לבחור את ארוחתו האחרונה.
לתזונה יש אכן חיבור מבטן ומלידה לרגשות, לתחושת ביטחון, אהבה…
כשאסיר איבד את החופש, את האפשרות לבחור, האופציה האפשרית שניתנת לו היא רק בחירת האוכל, כדי שירגיש בחירה מסוימת, כיף לפני מותו.
ההבנה שאותו משפט ממקום של חופש בחירה, ממקום של ״יש״ פותח תיאבון לחיים ופחות לאוכל, מניע לפעולות מכבדות את החיים, מעריכות את החיים, מביא לעשייה עם פחות פחד ויותר מילוי באהבה וניצול כל שניה למען החיים- שמסתיימים אוטוטו.
בתקופה ככ כואבת ומאתגרת זו ממליצה לנו לכבד את הזמן היקר של החיים, להשתחרר משפה, ממילים, ממחשבה שמייצרות ״זילות בחיים״ ללמוד שפה, מילים, מחשבות של "יש", כאלו שנותנות תוקף לאהוב יותר ולפחד פחות, למלא בנו באמת אהבה, לתת כח לחיים, לגופנפש, לכבד את החיים המופלאים שמתקיימים בתוכינו וסביבנו, כי הרגע הזה וכל מה שקיים בו אינו מובן מאליו ויכול להיעלם בעוד רגע.
למען החיוניות, הבריאות , האיזון , הקלילות
ממליצה לאכול ולהתנהג באהבה בכל יום, כאילו זה יומינו האחרון.